מדריך פרידה מחיתולים

אם הגעתם לפה כנראה שאתם לקראת תהליך פרידה מחיתולים, אני מאמינה שתהליך פרידה מחיתולים יכול להיות תהליך לימודי, מעצים ובונה דימוי עצמי חיובי ומשמעותי עבור ילדינו ואפילו מהווה את אחד מאבני הדרך החשובות באמונה העצמית של ילדינו וביכולת שלהם להסיק מסקנות לגבי עצמם ולגבי הסביבה, אני ממליצה לכם לקרוא את המדריך בצורה מעמיקה ומקיפה לפני שאתם מתחילים בתהליך. 

אני יכולה לומר בגאווה שאלפי ילדים שכבר עברו את התהליך בצורה הזו נפרדו מהחיתול בקלות, עם מעט ״פספוסים״ ותוך זמן קצר מאוד וכל זה תוך למידה מעצימה ומעודדת.

מוכנות

איך נדע אם הילד שלנו מוכן להיפרד מהחיתול?

מוכנות פיזיולוגית- בהיבט הפיזיולוגי פרק הזמן המינימלי הנדרש הוא כשעה וחצי בין פיפי לפיפי, פחות מזה התהליך כבר יהיה קשה מדיי ומצביע על חוסר מוכנות.

איך יודעים כמה זמן בין פיפי לפיפי? שמים חיתול יבש ובודקים כל רבע שעה, זה אמור לתת אינדיקציה של פרק הזמן שעובר בין פיפי לפיפי.

מוכנות רגשית- בהיבט הרגשי הפרידה מהחיתול היא לרוב המעבר הראשון שילד עושה שבו הוא יכול להסיק מסקנות לגבי היכולות שלו ולכן חשוב שנראה שהילד שלנו מוכן רגשית לתהליך, ילד שאינו מוכן לתהליך יירתע רק מעצם השיחה על לעשות בשירותים, יסרב להתקרב לאסלה, יבכה ולא ישתף פעולה.

מוכנות התנהגותית- כשאני אומרת מוכנות התנהגותית אני מתכוונת למספר דברים:

מידת העצמאות של הילד- האם הילד עושה בעצמו פעולות יומיומיות שהוא מסוגל להם? למשל- לאכול/ להתפשט/ להתלבש,

האם הילד ממלא אחר הוראות פשוטות וספציפיות שאני נותנת לו? למשל- להחזיר את המשחק למקום או להוריד נעליים,

האם הילד מודיע לכם כשהוא עושה בחיתול? הולך הצידה כשהוא עושה קקי? זה היבט חשוב בתהליך הפרידה כי הוא מצביע על כך שהילד מודע לכך שעושה פיפי או קקי.

מוכנות של ההורים- זאת נקודה שרבים מתעלמים ממנה אבל היא חשובה וקריטית לתהליך פרידה טוב ונכון- מידת המוכנות של ההורה, עד כמה ההורה פנוי פיזית ורגשית להוביל את הילד לתהליך פרידה מחיתול מוצלח?

אם ההורה עסוק מדיי במשבר אישי שהוא חווה והוא לא יכול להוות עוגן יציב לילד שלו שווה לשקול את העיתוי, לדוגמה- אם יש לאימא פרויקט חשוב בעבודה והיא בחופש עם הילד לטובת התהליך אבל כל היום עסוקה במיילים או בטלפונים אז אולי זה כנראה לא העיתוי המתאים, או אם יש עוד איזה שינוי גדול ברקע- מעבר דירה/ לידה קרובה/ גירושין וכו׳ צריך לבדוק כל מקרה לגופו בהתאם לילד ולמוכנות שלו בתוך הסיטואציה.

כדאי ורצוי להתייעץ עם צוות הגן לעיתים יש להם נקודת מבט שונה שתוכל לעזור לכם בתהליך.

הכנת הילד לתהליך

במידה וכל התנאים למוכנות לפרידה מהחיתול עליהם כתבתי קודם- פיזיולוגי/ רגשי/ התנהגותי הבשילו רגע לפני שניפרד מהחיתול נתחיל ב״עבודת הכנה״- מה זה אומר?

כשבועיים לפני- הכירו לילדיכם את השירותים, את האסלה, הראו להם מה קורה כשלוחצים על הכפתור של המים, מתי מרימים את מושב האסלה ומתי מורידים? תנו להם לחקור ולהכיר את השירותים ואת כל הפונקציות שקיימות בהם.

הקריאו סיפורים בנושא פרידה מחיתולים- יש היום מגוון של ספרים בנושא שמסבירים את התהליך הפיזיולוגי והרגשי, יש ספרים לבנים וספרים לבנות, ספרים עם המון איורים ומעט מלל ולהיפך- באמת לא חסר מגוון, בחרו ספר שנעים ונוח יהיה לכם להקריא לילדיכם.

קחו את ילדיכם איתכם כשאתם הולכים לשירותים הדגימו והראו מה סדר הפעולות שאתם עושים ודברו אותם- ״עכשיו אני מורידה מכנסיים ויושבת על האסלה והנה יוצא הפיפי״ ברגע שאתם תדברו את הפעולות שאתם מבצעים אתם למעשה מעלים להם למודעות את סדר הפעולות שיש לבצע בכל פעם שהולכים לשירותים, זה יעשה להם סדר ולכן אל תוותרו על השלב הזה.

3-4 ימים לפני שאתם מתחילים- לכו ביחד לקנות תחתונים- תנו להם לבחור את התחתונים עם הציור האהוב, אפשר גם לתת להם לבחור את הסיר או הישבנון שתקנו.

הכינו את הצוות בגן וחברו אותם לתהליך הפרידה מחיתולים כפי שאתם מתכננים אותו- על מנת לייצר לילדיכם נחיתה רכה כשיחזור למסגרת ללא חיתול אחרי כמה ימים.

יום לפני שאתם מורידים את החיתול- עשו לילדכם שיחת הכנה קצרה ״מחר בבוקר כשתקום נוריד את החיתול ונלבש תחתונים וכשתרגיש שיש לך פיפי אתה תגיד לי ונלך יחד לשירותים לעשות״.

פנו לכם את הלו״ז ל- 3 ימים שבהם אתם עם ילדיכם עוסקים רק בתהליך הפרידה מהחיתול בבית, בימים האלה עדיף להיות בבית ולא לקבוע לכל מיני אטרקציות ופעילויות שיסיחו את דעתם מהנושא שלשמו התכנסנו, כך הם יהיו במקום המוכר והאהוב בו מרגישים הכי בנוח כדי שיוכלו להתפנות בנחת למשימת הלמידה לאחר מכן אפשר לצאת מהבית בחופשיות וללכת לגן כרגיל.

תהליך הפרידה מהחיתול או איך עושים את זה בתכל׳ס?

עד עכשיו דיברנו על המוכנות של הילדים לפרידה מהחיתול ודיברנו גם על איך להכין אותם לשינוי המתקרב, הגענו לרגע האמת- הורדנו חיתול ומה עכשיו?

הדבר הראשון והכי הכי חשוב שייתן את הטון לאורך כל התהליך הוא עד כמה לילד תהיה אחריות על התהליך ועל הגוף שלו, בתהליך פרידה מחיתול נכון אנחנו רוצים ללמד את הילד להקשיב לגוף שלו ולקרוא את האיתותים של גופו- להרגיש מתי שלפוחית השתן שלו כבר מלאה? איך זה מרגיש כשיש פיפי? איך זה מרגיש כשהוא יוצא פתאום? איך זה מרגיש כשאני מצליח להתאפק? אם ההורה ייקח את הילד באופן יזום כל 10 דקות הילד לא ילמד לקרוא את האיתותים של גופו ולכן תנו לילדים לקחת את האחריות על גופם ואל תזכירו להם שהם צריכים ללכת לעשות פיפי לאורך זמן.

ביום הראשון תתזכרו אותם רק 5 פעמים, כל שעתיים בערך ולכו איתם ביחד.

ביום השני- תתזכרו רק 4 פעמים, ביום השלישי רק 3 פעמים וכן הלאה וכן הלאה עד שתגיעו למצב שאחרי מספר ימים אתם לא מתזכרים בכלל וככה אתם מעבירים לילד באופן נכון את האחריות על התהליך.

זכרו שכל פיפי שהילד יעשה בתחתונים יקרב אותו בעוד צעד ללמידה של גופו ולהבנה מתי הוא אמור ללכת לשירותים, ״פספוסים״ הם חלק חשוב מאוד בתהליך- אל תנסו למנוע מילדיכם את תחושת ה״כישלון״ הזו כי אז הוא יתקשה ללמוד.

איך מגיבים כשהילד עושה פיפי בתחתונים?

בצורה עניינית! בלי לשאול ״אבל למה?״, בלי להזכיר לו ש״הרגע היינו בשירותים ואמרת שאין לך״, בלי לכעוס או להתעצבן ובלי לפצוח בנאומים והסברים מעייפים שימאיסו עליו את התהליך, תאמרו משהו ענייני כמו ״אני רואה שאתה רטוב״/ ״עשית פיפי בתחתונים, בוא נחליף״ ותלכו להחליף בגדים ברוגע.

חלק חשוב בלהעביר את האחריות על הצרכים של הילד לילד זה עניין הניקיון העצמי- לתת לו להוריד לעצמו את הבגדים הרטובים ולשטוף אותם או לשים אותם בכביסה, לנקות את הפיפי מהרצפה, ללבוש בגד נקי לבדו, זה שלב חשוב- אל תוותרו עליו.

הילד עשה פיפי בשירותים? תחבקו אותו חזק, תאמרו לו שאתם יודעים שהוא יכול ומסוגל ושאתם גאים בו, אין צורך בפרסים/ מתנות/ הפתעות או הכרזות במקומון השכונתי, כל תגובה שאינה עניינית רק הופכת את התהליך הזה לפחות לימודי ויותר רגשי ואז יתחילו הקשיים האמיתיים.

רצוי לעודד את הילדים גם על הדרך ולא רק על התוצאה כלומר, אם הילד הרגיש שיש לו פיפי וקם לשירותים אבל לא הספיק להגיע לאסלה ועשה בדרך על הרצפה עודדו אותו על זה ששם לב שיש לו וקם ללכת לשירותים- זוהי הלמידה האמיתית שתעזור לו להתמיד ולהצליח.

דבר אחרון- תסמכו על הילד שלכם שהוא יכול לעשות זאת בהצלחה והוא יצליח, תאמינו בו והוא יאמין בעצמו, אם אתם תשדרו לו שהוא מסוגל הוא ירגיש את זה ויתנהג ככה.

קושי עם קקי

הרבה ילדים שחווים קושי סביב הפרידה מהחיתול דווקא בעניין הקקי- ילד שלא מוכן לשבת על האסלה לעשות קקי, ילד שמוכן לעשות רק בתחתונים, ילד שמבקש חיתול כדי שיוכל לעשות קקי, ילד שמתאפק ימים ושבועות שלמים, ילד שעושים ״דווקא״ בכל מקום חוץ מהשירותים ועוד.

חשוב להבין כשאנחנו מדברים על קושי עם קקי אנחנו מדברים לרוב על שליטה- יש לנו ילד שמחפש צורך בשליטה ועל מה יותר קל לנו לשלוט אם לא על הצרכים שלנו? ילדים שיש עניין סביב גמילת הקקי שלהם הם בדרך כלל ילדים סופר חכמים ואינטליגנטיים, שיודעים בדיוק מה הם רוצים, ילדים עם אופי ולרוב גם יהיו עקשנים מאוד.

אז מה עושים? קודם כל משחררים את הצורך של הילד בשליטה- הצורך בשליטה הוא צורך חזק ופנימי שמלווה את הילד ואותו צורך בשליטה גורם לילד תחושת לחץ מאוד משמעותית.

איך משחררים את הצורך בשליטה?
קודם כל מעבירים את האחריות על הקקי לילד- מיידעים את הילד שמעכשיו אתם לא מתעסקים יותר בקקי, לא מדברים על הקקי, לא מבקשים ממנו ללכת לשירותים, לא מזכירים את הקקי, מודיעים לילד שהקקי הוא שלו ובאחריותו ומאותו הרגע- מ פ ס י ק י ם להתעסק בקקי, אני יודעת כמה זה קשה ורוב ההורים כבר עושים את זה על אוטומט ואפילו בלי לשים לב אבל זה חשוב, 
אם אתם לא תהפכו את הקקי לעניין אז הקקי לא יהיה עניין!
אם הילד עושה קקי בתחתונים- מחליפים לו בשקט בלי לדבר על זה, בצורה הכי עניינית שאפשר.
אם אתם ההורים תמשיכו לקחת אחריות על הקקי של הילד הוא לעולם לא ייקח אחריות על הקקי שלו בעצמו ולכן אם אתם רוצים שהקקי יפסיק להיות עניין אתם חייבים להפסיק לעשות מהקקי עניין.

מה עוד עושים? נותנים לילד שליטה במקומות אחרים, חיוביים יותר למשל- תנו לילדים תפקידים בבית- שם הם ירגישו תורמים וחיוביים יותר, עודדו עצמאות- כמה שיותר יותר טוב, תנו לילדים הרבה בחירה- בכל תחום אפשרי ברגע שהם יבחרו הם ירגישו חזקים יותר ובשליטה יותר (על כל אחד מאלה הרחבתי במאמרים שונים, כולם נמצאים תחת לשונית ״מאמרים״ פה באתר).

ברגע שאתם תפסיקו להתעסק בענייני הקקי והוא יהיה באחריות הבלעדית של ילדיכם ובמקביל תתנו לילד שליטה במקומות אחרים חיוביים יותר אתם תראו את העוצמה של הדבר הזה הולכת ופוחתת וזכרו לכל שינוי לוקח זמן- זה לא יקרה תוך יום אחד, גם לא תוך שבוע אבל זה יקרה אם אתם תהיו עקביים, תאמינו בילדכם ותשדרו לו שאתם סומכים עליו.
**בכל מקרה שהקושי בתחום הקקי נמשך מעל חודשיים אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע מומחה בתחום לצורך תהליך הדרכת הורים ממוקד פרידה מחיתול על מנת להבין מהו הקושי הרגשי של ילדיכם וכיצד ניתן לעזור לו.

פרידה מהחיתול בלילה

פרידה מהחיתול בלילה היא מעט יותר מורכבת כי יש לנו היבט פיזיולוגי ותורשתי בתמונה בנוסף לעוד כל מיני משתנים חיצוניים שמשפיעים על היכולת לשלוט בסוגרים בלילה, כשאנחנו מדברים על פרידה מהחיתול בלילה אנחנו צריכים לבדוק האם הילד קם יבש בבוקר? האם עושה פיפי בחיתול מספר פעמים בלילה או רק פעם אחת? האם הוא קם יבש אבל עושה את הפיפי של הבוקר בחיתול? האם לוקח בקבוק לפני השינה או במהלך הלילה? האם ישן שנת לילה רציפה ואיכותית? ועוד מגוון משתנים.

ישנן גישות שמאמינות שאם נפרדים מהחיתול אז מורידים גם ביום וגם בלילה וישנן גישות שאומרות קודם ביום ורק אז בלילה, אני בעד לבסס את הפרידה ביום ורק אחר כך לעבור לפרידה בשינה- עדיף תמיד להתחיל בשנת הצהריים שהיא קצרה יותר ויש סיכוי רב יותר להצלחה, אם הילד קם יבש משנת הצהריים אפשר להוריד חיתול לגמרי בשנ״צ ולבחון את נושא החיתול בלילה- אם הילד קם גם משנת הלילה יבש לפחות שבוע אז אין סיבה להשאיר את החיתול גם בלילה, אם קם רטוב צריך לבדוק את הסיבה- אם לוקח בקבוק לפני השינה או שותה הרבה במהלך הלילה אז יש צורך לגמול אותו מהבקבוק לפני שתוכלו להמשיך בתהליך.

ישנם ילדים שתוך שבוע נפרדים מחיתול גם ביום וגם בלילה, זה עניין של בשלות ומוכנות בעיקר פיזית ויש ילדים שאצלם נראה הרטבת לילה משמעותית כל לילה ואפילו גם כמה פעמים בלילה.

הרטבת לילה היא תופעה מוכרת ושכיחה, מדובר לרוב בתופעה פיזיולוגית ולא התנהגותית כפי שרבים חושבים (למעט מקרים יוצאי דופן), עד גיל 5 התופעה אינה נחשבת בעיה רפואית ורק מגיל 5 אפשר להתחיל ולטפל בפן הרפואי.
לתופעה של הרטבת לילה יש השפעה אדירה על הדימוי העצמי של הילד, על תחושת המסוגלות שלו, על היכולת שלו לעשות דברים מסוימים כמו למשל, לישון אצל חבר או לינה משותפת עם אחיו או אחותו, על ההתנהגויות שלו מול ההורים וכו׳.
ישנם מספר סוגי טיפול בבעיה ביניהם טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי על ידי פעמונית, טיפולים אלטרנטיביים ועוד אבל עד שמצליחים לטפל בבעיה הרבה הורים מוצאים את עצמם מאוד מתוסכלים, מתביישים, מיואשים ואף כועסים על הילד, בעקבות כך הילדים חשים בעצמם תסכול, אי הצלחה, תחושת חוסר מסוגלות מאוד קשה ואכזבה גדולה מעצמם.
אז מה אפשר לעשות על מנת להקל על הילד ולשחרר אותו מהתחושות הקשות שאופפות את כל נושא הרטבת הלילה?
אל תכעסו על הילד או תפגינו תחושת אכזבה מאוד גדולה- אם מדובר בבעיה רפואית משמע הם לא עושים לכם ״דווקא״ אלא יש להם איזשהו קושי אורגני לשלוט בשלפוחית ולכן הם מרטיבים, הכעס והאכזבה של ההורה רק גורמים לילד להרגיש הרבה יותר רע עם עצמו, כועס על עצמו, מאוכזב מעצמו ואלו תחושות שקשה אפילו לאדם מבוגר להכיל אז על אחת כמה וכמה לילד בן 4 או 5.

העבירו אחריות לילד- הכינו לילד מבעוד מועד בגדים להחלפה ליד המיטה, מגבונים או מגבת, תפרסו מגבת גדולה על המיטה שגם אם יעשה פיפי יוכל להוריד אותה בעצמו ולחזור לישון, תנו לו להוריד את המצעים (בהתאם ליכולותיו כמובן ואם זקוק לעזרה עזרו לו) ולשים בסל הכביסה ואפילו תנו לו לעזור לכם להפעיל את מכונת הכביסה.

העצימו את הילד בכל דבר חיובי שהוא עושה- עודדו אותו על ההצלחה שלו בגן או בבית הספר, ספרו לו שאתם רואים כמה הוא טוב בכדורגל/ לגו/ ריקוד.

היו אמפאתיים לקושי של הילד- הסבירו לו שאתם רואים ויודעים כמה הוא מתוסכל ושאתם שם עבורו לא משנה מה יקרה, הכילו את הקושי שלו והראו הרבה חום אהבה.

רוצים לשוחח איתי? התקשרו 050-6877609

צרו קשר

אני מזמינה אתכם לצאת איתי למסע לעבר ההורות שעליה חלמתם

מוזמנים להשאיר פרטים ואצור איתכם קשר

  • Instagram
  • Facebook Social Icon
050-6877609