חיפוש

יחסי אחים

מערכות יחסים בין אחים הן אולי המערכות יחסים הכי משמעותיות בחיינו- דרך היחסים עם אחינו אנחנו לומדים על העולם ועל מערכות יחסים כבר בגיל צעיר מאוד, אנו לומדים איך לחלוק, איך להתמודד עם תחרות על משאבים, איך להסתדר עם אנשים שונים מאיתנו באופי, איך לריב עם הזולת, איך לפתור קונפליקטים, איך זה מרגיש לקנא במישהו, איך לכבד את רצונו של האחר ועוד המון דברים שונים ומגוונים.

חשוב שאנחנו ההורים נבין שלעולם לא נוכל לתת לכל הילדים שווה בשווה, כל ילד הוא שונה ולכל ילד יש את הצרכים הפיזיים והרגשיים שלו, תמיד יהיה ילד שידרוש מאיתנו יותר תשומת לב או ילד עם קושי פיזי כלשהו שידרוש יותר עזרה פיזית, הדבר החשוב הוא לא לתת שווה בשווה לכל הילדים אלא לתת לכל ילד את מה שהוא זקוק לו.

לנו כהורים קשה לראות ולשמוע את ילדינו רבים, תמיד כשמדברים על יחסי אחים אנו מדמיינים איזו אידיליה של ילדים צוחקים ונהנים ומשחקים בשקט מופתי לקול צחקוקים, במציאות רוב הזמן שהילדים משחקים יחד מלווה בריבים, צעקות ודרישה אינסופית מההורים להחליט מי צודק ומי אשם.

ברוב המקרים מריבות בין אחים זו הדרך של הילדים לקבל תשומת לב מההורים, ובדרך כלל ההורים, מבלי להתכוון, מלבים את המריבות. זה אכן קשה לשמוע את הצעקות והריבים ולא להתערב כי אנחנו מדמיינים איזושהי הרמוניה שמכרו לנו בפרסומות אבל עובדה שככל שאנחנו מתערבים יותר הם רבים יותר.

מתוך הקרבה הרבה והמורכבות הגדולה ביחסים בין אחים יכולה גם לצמוח חברות אמיתית וכנה שתימשך כל החיים.

איך אנו ההורים יכולים לתרום לשיפור היחסים בין ילדינו?

הדבר הראשון והכי חשוב וגם הכי קשה ליישום הוא לא להתערב- אם הילדים רבים צריך לתת להם לריב ולפתור את הקונפליקט בעצמם, אם אנחנו נתערב בכל ריב ונפריע להם לפתור את העניין בינם לבין עצמם הילדים לא ילמדו איך הם יכולים לפתור בעיות בעצמם בתחילה עם אחיהם ואחרי זה במערכות יחסים אחרות בחייהם ויצטרכו אותנו ההורים כדי לפתור להם כל בעיה שיתקלו בה., אם ניתן להם להתמודד לבד הם ילמדו לפתור קונפליקטים בעצמם.

הדבר השני- לא להיות שופטים- אם הילדים רבים ותוך כדי באים אליכם ומשמיעים בפניכם טענות על האח השני יש לשלוח את הילד לאחיו ולומר לו שיפנה אליו ויפתור איתו את הבעיה ולא להתחיל לנהל להם את הריב ולשאול שאלות כמו: "מי התחיל?", "שוב גנבת לו את הצעצוע?", "למה צעקת עליו?" וכו'. היות ואנחנו לא נוכחים ברוב הסיטואציות שבהן הם רבים אין לנו את היכולת לשפוט ביניהם או לקבוע מי התחיל והאם זה מוצדק או לא וזה גם לא רלוונטי כי אנחנו בתור הורים לעולם לא נהיה אובייקטיביים ונוכל לשפוט נכונה, וגם אם כן נוכל לשפוט נכונה צד אחד תמיד ירגיש מקופח גם אם בפועל הוא הצד שקיבל הכי הרבה.

הדבר השלישי- אם ישנה אפשרות, אני ממליצה שהילדים ישנו יחדיו באותו חדר עד מתי שניתן כל עוד הם אינם מפריעים אחד לשני- זה תורם לקרבה ביניהם יש משהו בהירדמות בחדר עם עוד מישהו שמאוד מקרב, בשיחות לפני השינה ובהתעוררות בבוקר.

והדבר האחרון- במקרה של אלימות פיזית יש להפריד בין הילדים עד לרגיעה ולהמשיך ליישם את מדיניות ה"לא להתערב" ו"לא להיות שופטים" שדיברנו עליה קודם.


60 צפיות

צרו קשר

אני מזמינה אתכם לצאת איתי למסע לעבר ההורות שעליה חלמתם

מוזמנים להשאיר פרטים ואצור איתכם קשר

  • Instagram
  • Facebook Social Icon
050-6877609